למה לא חגגתי את הזכיה של מכבי ת״א בגביע יורוליג בכדורסל?

קודם כל, אני אבהיר דבר אחד: אני פירגנתי (ועדיין מפרגנת) לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, על תצוגת משחק מדהימה בגמר הפיינל-פור, ועל ניצחונם האדיר שהושג ביושר, מול ריאל מדריד, אחת מ״אריות היבשת״. אבל סירבתי להצטרף לחגיגות המוגזמות סביב הזכיה. ולמה? יש לכך כמה סיבות.

1. אומנם מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל מישראל, אבל היא כלל לא נחשבת לקבוצה "ישראלית" – רוב שחקניה הם זרים שאין להם כל קשר למדינת ישראל, ורק מעטים משחקניה הם ישראלים. להבדיל ממכבי ת"א של הזכיות ב-77 וב-81, של האייטיז, של הניינטיז, ובמידה מסוימת גם של העשור הראשון של שנות ה-2000.

2. כי חגיגות הזכיה הפכו למפגן של ״פטריוטיות מזויפת״, גאווה לאומית, יהדות וציונות. ממש הפכו ל״חג לאומי״ של ממש. עוד מעט גם אנשים ידרשו להוסיף ללוח השנה חג בשם ״מכבי ת"א אלופת אירופה״… מפגן זה הפריע (ועדיין מפריע) לי מכמה סיבות:
א. מכבי ת״א, כאמור, היא קבוצה שרוב הסגל שלה בנוי מזרים, ומשחקים בו רק מעט ישראלים, כך שאין קשר בין זכייתה, לבין לאומיות, יהדות וציונות.
ב. זכיה של קבוצת ספורט מישראל בתואר אירופאי, הוא אינו סיבה ל״חגיגות פטריוטיות מזויפות״. הוא אינו סיבה לסגירת חצי מהרחובות בת"א ולפסטיבל תקשורתי מופרז למדי. זה עדיין ספורט, לא ניצחון מוחץ של צה״ל במלחמה נגד החמאס, או (להבדיל), חתימה של מדינת ישראל על הסכם שלום עם אחת משכנותיה.
ג. למדינת ישראל, למי ששכח, ישנם הישגים רבים, לא רק בתחום הספורט, אלא גם בתחומים אחרים. אך למרות זאת, הישגים אלו, לא זכו למפגן שלם ועצום של גאווה לאומית. האם ראיתם מפגן כזה, כשמכבי חיפה העפילה לשלב הבתים בליגת האלופות של אירופה בכדורגל, כשאנדיוני זכו בטורניר הזוגות של אוסטרליה בטניס, כשגל פרידמן הביא מדליית זהב אולימפית ראשונה לישראל, כשסרט ישראלי זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן, או כשעדה יונת ודן שכטמן זכו בפרסי נובל בכימיה? התשובה ברורה מאליה..
ד. אם היה מדובר בתואר האירופאי הראשון שבו זוכה מכבי ת"א, אז היתה הצדקה מסוימת למפגן הזה. אך זאת הפעם השישית שבה מכבי ת"א זוכה בתואר הזה, מה שאומר שזה כבר רגיל אצלה. ואם זה כבר רגיל אצלה, למה לעשות כזה מפגן, כאילו מדובר במשהו יוצא-דופן וחד-פעמי?

3. בגלל ״הטרמפיסטים״. הכוונה לכל אותם ״אוהדי הצלחות״, שביום יום בכלל לא אוהדים את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (ואפילו לא אוהבים כדורסל או מתמצאים בחוקי המשחק) אבל החליטו להצטרף לחגיגות המוגזמות, רק ״כדי לשמוח בשמחת הקבוצה״, רק ״כי סופסוף יש סיבה לשמוח במדינה הזאת״, רק כי ״מכבי ת"א הביאה כבוד למדינה״, ועוד שאר תירוצים מטומטמים, שמצביעים על ״הליכה עיוורת ופאתטית אחרי העדר״ (שלא לומר "סחיות").

4. בגלל הזחיחות, ההתנשאות והשחצנות שמאפיינים את רוב אוהדי הקבוצה (וכאן הכוונה לאוהדי הקבוצה האמיתיים, ולא ״לטרמפיסטים״). מבחינתם, כל מי שלא מפרגן, תומך או מעודד את הקבוצה שלהם, הוא סתם קנאי עלוב (קריאות בנוסח ״מי שלא קופץ אדום״, מעידים על כך יותר מהכל), או במקרה היותר גרוע- עוכר ישראל ואנטי-ציוני. כן, מה ששמעתם- בישראל של שנת 2014, פטריוטיות, גאווה לאומית ואהבה למדינה, נמדדים בפרגון או באהדה לקבוצת ספורט כזאת או אחרת! לא פחות ולא יותר! תיכף הם (האוהדים הצהובים) גם ידרשו להוציא להורג בעוון בגידה במדינה, את מי שלא אוהד/תומך/מפרגן לקבוצתם…

5. ובשורה התחתונה, מפני שהיורוליג, הוא עדיין טורניר ספורט זניח וחסר משמעות וחשיבות באירופה (וכמובן, בעולם בכולו). בגלל השיטה הפגומה שלו (מעין טורניר סגור, שההשתתפות בו היא תלויית חוזים יותר מאשר תלויית הישגים), כבר שנים אחדות אין לו את היוקרה והפופולאריות המאפיינים, למשל, את המונדיאל, ליגת ה-NBA בארה״ב, ליגת האלופות בכדורגל וטורניר ווימבלדון בטניס. והעובדה הזאת, הופכת את החגיגות המוגזמות שהיו סביב הזכייה, לממש פאתטיות ומגוחכות.

2014-05-20 13.09.50
שער ידיעות אחרונות מהיום (20.5.14). מיקום הידיעה על חגיגות הזכיה בכיכר רבין אתמול (19.5.14)- מעל שאר הידיעות; הכותרת הראשית- "מלכי ישראל"; והכותרת המשנית, הן עדויות ברורות מאוד, לחגיגות המוגזמות ולפסטיבל התקשורתי, סביב הזכיה.

על פרשיות מסעירות, "זמרים מפורסמים", צווי איסור פרסום, עידן דיגיטלי ועידן אנלוגי.

בליל ה-9.1.1994, כמעט לפני 2 עשורים תמימים, נרצח דרק רוט, נהג מונית שעבד בתחנת מוניות באזור הרצליה פיתוח. הוא נרצח במוניתו, בעת שעשה את עבודתו, באזור המלונות של הרצליה פיתוח. כעבור כמה ימים, מדינת ישראל נסערה והזדעזעה, כשהתברר שאת הרצח ביצעו 2 תלמידי חטיבת ביניים בני 14, "בני טובים", תושבי הרצליה. בשל היותם קטינים, על שמותיהם של 2 הנערים, הוטלו צוו איסור פרסום ותמונותיהם "טושטשו" כדי שלא יזוהו. רק כעבור 6 וחצי שנים, החליט בית-משפט לפרסם את שמותיהם המלאים.

נובמבר 2013. מדינת ישראל נסערת ומזדעזעת, בשל פרשיית מין שבה (לכאורה) היו מעורבים "זמר מפורסם" וקטינות שיכולות להיות בנותיו (אני לא ארחיב בפרטי הפרשה, שרובם כבר ידועים לכל המדינה). צו איסור פרסום הוטל של שם הזמר ו(כמובן) על שמות הקטינות המעורבות בפרשה, ותמונותיהם "פוקסלו" כדי שלא יזוהו.

אז אתם בטח שואלים, מה הקשר בין 2 המקרים הללו, חוץ מהטלת צווי איסור הפרסום וטשטוש התמונות. כאן מגיע ההסבר: כמו ששמו של אותו זמר וכמה משמותיהן (ואף תמונותיהן הלא המפוקסלות) של אותן קטינות, כבר ידועים לכל עמך ישראל, וזאת עוד לפני שהוסרו צווי איסור הפרסום על שמותיהם ותמונותיהם עדיין מפוקסלות, כך גם (כמעט) כל עמך ישראל, ידע את שמות 2 רוצחיו של דרק רוט, הרבה לפני שהוסרו צווי איסור הפרסום על שמותיהם.  אבל כמובן ישנו הבדל אחד, בין 2 המקרים הנ"ל: פרשת "הזמר המפורסם" והקטינות, מתרחשת בימינו אנו, ימי העידן הדיגיטלי, שבו שולטים ביד רמה האינטרנט והרשתות החברתיות, כך שכל פיסה פיצית של מידע- גם אם היא מוסתרת מעיני ואוזני הציבור הרחב, בחסות אמצעי המדיה "המסורתיים"- מגיעה בתוך שניות ספורות למיליוני (ואף למיליארדי) אנשים, פרשת הרצח המזעזעת בידי 2 קטינים "בני טובים", התרחשה בעידן האנלוגי של תחילת-אמצע הניינטיז, עידן שבו האינטרנט היה עדיין בחיתוליו, סטיב ג'ובס המנוח עדיין לא חלם להמציא את האייפון, ומארק צוקרברג, ממציא הפייסבוק, היה רק ילד כאפות בן 10 שלא שיער אז בנפשו שהוא יייסד רשת חברתית דיגיטלית שתכבוש את העולם. עידן שבו אמצעי המדיה "המסורתיים" שלטו ביד רמה במידע, ומידע שהוסתר מעיני ואוזני הציבור, היה (כן, תתפלאו לשמוע) מגיע בסופו של דבר, לאותו ציבור- באמצעות שיחות סלון, שמועות מפה לאוזן, מפגשי פנים אל פנים, שיחות טלפון, מפגשים חברתיים, מפגשים בבית הספר, מפגשים בעבודה, וכו'. אומנם המידע היה מגיע בפרק זמן הרבה יותר איטי מאשר "בתוך שניות ספורות", אך בסופו של דבר היה מגיע. וכך קרה שרוב אזרחי ישראל למדו להכיר את שמותיהם של ארבל אלוני ומשה בן-איבגי, עוד לפני שהוסרו צווי איסור הפרסום על שמותיהם (נ.ב. ייתכן מאוד, שגם כמה אנשים שלפני הרצח לא ידעו איך השניים האלו נראים, אחרי הרצח ידעו גם איך הם נראים, וזאת עוד לפני שהותר לצלם אותם לראשונה מבלי שיטושטשו תמונותיהם- אינסטגרם לא היה אז, אבל צילומים היו גם היו, ואני בטוחה שהם הגיעו לכמה אנשים, ש"הסתקרנו" לדעת "איך הרוצחים נראים" בלי טשטוש).

אז אתם בטח שואלים, מה אני בעצם רוצה להגיד פה? כידוע, בימים האחרונים, ישנם כל-מיני אנשים "שנסערים", לא בשל חומרת פרשת הזמר והקטינות, אלא בשל (אבוי! שומו שמיים!) הפרת צווי איסור הפרסום בפרשה, ע"י אנשים שונים: בין אם ע"י כתב חדשות טלוויזיה או דוגמגישה בתוכנית בוקר שפלטו בטעות את שמו של אותו זמר, בין אם ע"י בלוגר רכילות שהעז לפרסם- ולא בטעות, כמובן- את שמו ותמונתו הלא-מפוקסלת של הזמר (ומיד נלקח לחקירה, התנצל והסיר את הפוסט "החושף" מבלוגו) ובין אם (בעיקר!) ע"י גולשי האינטרנט, הפייסבוק, הטוויטר ושאר הרשתות החברתיות בישראל, שכתבו את שמו המלא של הזמר, הריצו דאחקות עליו, ופרסמו אודותיו, אודות פקסול תמונותיו ואודות מעלליו, תמונות, סטטוסים, ציוצים ופוסטים שנונים/חריפים/עוקצניים/משעשעים/ביקורתיים, וכד'. גולשי אינטרנט אחרים, אף הצליחו להשיג כמה תמונות של הקטינות המעורבות בפרשה, באמצעות הפייסבוק והאינסטגרם, ולהעביר אותם למכריהם באמצעות הוואטסאפ. הגדיל לעשות, "היחצ"ן של המדינה", אדון רני רהב, שכמלכך פינכתו של אותו זמר (ולא צריך להסביר מדוע ;-)), תקף בתוכנית האחרונה של "פגוש את העיתונות", את אותם מפרי צווי איסור פרסום "אכזריים" ואף קרא ליועמ"ש להתערב לאלתר בנושא ו"לחקור את הבלוגר (עומרי חיון, אאל"ט) ואתרי האינטרנט" על הפרתם של אותם צווים.  וכאן אני כותבת לאדון רהב ולכל אותם "המזועזעים" מהפרת צווי איסור הפרסום ע"י גולשי האינטרנט "הנאלחים": אם בעידן האנלוגי של שנת 1994, אנשים צפצפו על צווי איסור פרסום, והפיצו וקיבלו מידע אודות שמותיהם ותמונותיהם של 2 רוצחים בני 14, ששמותיהם נאסרו לפרסום ותמונותיהם טושטשו בשל גילם, אז בודאי שבעידן הדיגיטלי של שנת 2013, אנשים מצפצפים ויצפצפו על צווי איסור פרסום, ויפיצו ויקבלו מידע אודות שמו של זמר ידוע מאוד ומצליח מאוד בישראל, ומידע אודות שמותיהן ותמונותיהן של קטינות, (שכלאורה) קיימו עם אותו זמר יחסי-מין, וזה עוד לפני שהוסרו צווי איסור הפרסום על שמותיהם, ותמונותיהם עדיין מפוקסלות. ותהיו בטוחים, מר רהב ושאר "המזועזעים", שגם אם העידן האנלוגי היה ממשיך וקיים גם היום, אז שמו של "הזמר המפורסם" ושמותיהן ותמונותיהן של הקטינות, היו מגיעים (כמעט) לכל בית בישראל, גם לפני שצווי איסור הפרסום על שמותיהם ו"הטשטוש" על תמונותיהם, היה מוסר. ואז מה הייתם עושים? מבקשים מהמשטרה להתקין מכשירי ציטוט בסלונים של דירות, כדי לדעת, מי במפגש חברתי או בסתם שיחת סלון שגרתית, העז לפרסם את שמו של "הזמר המפורסם", וזאת מבלי שיוסר צו איסור הפרסום על שמו "המפורסם"?

*עדכון פוסט: ממש ברגעים אלו, הותר פרסום שמו של "הזמר המפורסם".


(מקור תמונה: אתר YNET).

3 המלצות על משחקים לאייפון, שהם גם מהנים, וגם מחכימים- חלק ג ואחרון.

ב-2 הפוסטים הקודמים, המלצתי לכם על 2 משחקי אייפון שהם גם מהנים, וגם מחכימים. בפוסט הנוכחי- והאחרון בסדרת ההמלצות- אמליץ לכם על משחק נוסף כזה. הפעם מדובר במשחק שהוא יותר מתוחכם, וטיפה יותר קשה מ-2 המשחקים הקודמים שהמלצתי עליהם. הוא מצריך (אבל לא מחייב) קצת התמצאות בגירסה האנגלית של Wikipedia, וקצת ידע כללי.

The Wiki Game, הוא משחק חול"י (חוצ-לארצי), בתשלום סמלי של 99 סנט, שהושק לראשונה בנובמבר 2011, ולפני קצת יותר מחודשיים, הושקה גירסה חדשה ומשודרגת שלו. המשחק מאפשר לכם (בתרגום חופשי מאנגלית) "לחקור ולרוץ דרך ויקיפדיה". המשחק מראה לך 2 ערכים מסוימים מויקי- "ערך התחלתי"- Start article, ו"ערך הניצחון"- Win article"- כשהמטרה היא להגיע באמצעות הקלקות ומעבר בין ערכים שונים, מהערך ההתחלתי לערך הניצחון.

2013-08-04 02.13.44                 2013-08-04 02.22.05

המשחק מחולק ל-5 קטגוריות שונות של משחק, שלכל אחת מהן כללים שונים: Five Clicks to Jesus (להגיע ב-5 הקלקות, מהערך ההתחלתי לערך הניצחון, שבקטגוריה הזאת, תמיד הערך אודות ישו יהיה ערך הניצחון), No United Stated (להגיע מהערך ההתחלתי לערך הניצחון, מבלי להקליק בדרך על הערך אודות ארצות הברית), Least Ciicks (אם אתם מגיעים מהערך ההתחלתי לערך הניצחון, ע"י כמה שפחות הקלקות, כך אתם זוכים ביותר מטבעות), Speed Race (אם אתם מגיעים מהערך ההתחלתי לערך הניצחון, בזמן כמה שיותר קצר, כך אתם זוכים ביותר מטבעות), ו- Six Degrees of Wikipedia (אם אתם מגיעים מהערך ההתחלתי לערך הניצחון, ע"י 6 הקלקות בדיוק, אתם זוכים ב-3 מטבעות).

2013-08-04 02.05.28                 2013-08-18 00.25.26

האם אתם מסוגלים להגיע מהערך אודות גטו לערך אודות בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, מבלי להקליק בדרך על הערך אודות ארצות הברית?

2013-08-04 02.05.52

והאם אתם מסוגלים להגיע מהערך אודות תרומת דם לערך אודות ישו, ב-5 הקלקות?

2013-08-18 13.10.49

כל קטגוריה כזאת מחולקת ל-40(!) שלבים שונים. ברגע שאתם פותרים שלב מסוים בקטגוריה מסוימת, השלב הבא באותה קטגוריה נפתח. על כל שלב שאתם פותרים אתם זוכים במטבעות- 3, 2 או 1- שהזכיה בכמות המטבעות בשלב מסוים, תלויה בכללים של אותה הקטגוריה שאליה משתייך השלב. כמובן, אם הפתרון שלכם בשלב מסוים, ככל שהוא קרוב יותר לכללים של האותה קטגוריה אליה הוא משתייך, כך אתם תזכו ביותר מטבעות (נ.ב. אם שלב מסוים קשה מדי בשבילכם, יש לכם אפשרות לפתוח אותו ע"י "מפתח" מבלי לפתור אותו. האפשרות הזאת ניתנת בצורה חינמית, 3 פעמים במשחק. מי שמעוניין להשתמש ביותר מ-3 אפשרויות אלו, צריך לקנות "מפתחות" בכסף).

2013-08-04 02.05.41

זה כבר אחרי פתירת ופתיחת שלב (כן, זה ספויילר לאחד השלבים :-). יודעים לנחש מאיזו קטגוריה זאת בדיוק?).

2013-08-04 02.13.12

כאמור, אם שלב מסוים קשה לכם, יש לכם אפשרות לפתוח אותו ע"י "מפתח" מבלי לפתור אותו, כשהאפשרות הזאת ניתנת בצורה חינמית, 3 פעמים במשחק.

2013-08-18 00.26.39

ומעבר ל-3 האפשרויות האלו, כאמור, צריך כבר לקנות "מפתחות" בכסף :-().

2013-08-18 14.13.34

המשתתפים לא חייבים לסיים קטגוריה מסוימת במשחק, כדי לעבור לשחק בקטגוריה אחרת בו- המשחק מאפשר לעבור בין 5 הקטגוריות השונות. כך שאם נמאס לכם לשחק בקטגוריה מסוימת אחת, אתם יכולים לעבור לשחק בקטגוריה מסוימת אחרת. אם אתם "נתקעים" או מסתבכים בשלב מסוים, אפשר להפסיק אותו, ולהתחיל אותו מחדש (Restart) או לצאת ממנו לגמרי ולחזור לנסות לפתור אותו בפעם אחרת (Quit).

2013-08-04 02.15.48

ועוד כמה מלים: המשחק מצריך, ואף מחייב, סבלנות מברזל, בעת המעבר על כל ערך והמעבר בין הערכים השונים. ישנם שלבים שממש קל לפתור אותם, וישנם כאלו,שהם די קשים (אם כי, רוב רובם של השלבים, ניתנים לפתירה). למרות זאת, המשחק נורא כיפי, ומאפשר לחקור וללמוד את ויקיפדיה ואת מבנה וסידור הערכים בה.

להורדה ל-iOS.

צ'או בינתיים :-).

לפוסטים הקודמים בסידרה:

3 המלצות על משחקים לאייפון, שהם גם מהנים, וגם מחכימים- חלק א.

3 המלצות על משחקים לאייפון, שהם גם מהנים, וגם מחכימים- חלק ב.

3 המלצות על משחקים לאייפון, שהם גם מהנים, וגם מחכימים- חלק ב.

בפוסט הקודם הבטחתי שאמליץ לכם ב-3 פוסטים נפרדים, על 3 משחקים לאייפון, שהם גם מהנים וגם מחכימים, ובאותה הזמנות, המלצתי לכם על משחק טריוויה ישראלי, חינמי וכיפי. בפוסט הזה, אמליץ לכם על משחק קצת יותר קשה, שיחזיר אותכם למקצוע השנוא על כולנו (כמעט) מימי בית-הספר- מתמטיקה.

King Of Math (בעברית: "מלך המתמטיקה", למרות שהמשחק "ממליך" גם מלכים וגם מלכות), הוא משחק חול"י (חוץ-לארצי) בתשלום סמלי של 99 סנט, שגרסה חדשה ומשודרגת שלו (המשחק הושק לראשונה ביולי 2012), הושקה לפני פחות מחודש. המשחק מאפשר לכם לבחון ולשפר את כישורי המתמטיקה שלכם, ולהיות מוכתרים בסיומו ל"מלך/מלכת המתמטיקה". המשחק מחולק לקטגוריות ("Books") מתמטיות שונות (חיבור, חיסור, כפל, חילוק, חשבון עם מספרים חיוביים ושליליים, גיאומטריה, שברים, חזקות, סטטיסטיקה, משוואות עם נעלמים, ו-2 קטגוריות שנקראות Mixed וכוללות שאלות מקטגוריות מתמטיות שונות). כל קטגוריה כזאת, מחולקת ל-9 חלקים (שבמשחק נקראים "Chapters"), ש-8 החלקים הראשונים בכל קטגוריה מאופיינים בדרגת קושי שונה וכוללים 10 שאלות, ואילו החלק התשיעי בכל קטגוריה, הוא חלק סיכום של אותה הקטגוריה, וכולל 16 שאלות מכל 8 החלקים הקודמים. בכל חלק כזה, אתם מתבקשים לפתור תרגילים ובעיות מתמטיות בזמן מוגבל מראש ולנסות להשיג 0-2 טעויות, מה שיעביר אתכם לחלק הבא, שהוא כאמור, קשה יותר. לא הצלחתם בחלק מסוים, לפתור את כל התרגילים והבעיות בזמן או שצברתם בו 3 טעויות- נכשלתם, ואתם צריכים לחזור על החלק מחדש כדי שהחלק הבא באותה קטגוריה ייפתח לכם. הצלחתם לפתור את כל השאלות בזמן וגם לצבור 0-2 טעויות- סיימתם את החלק בהצלחה ואתם רשאים לעבור לחלק הבא באותה קטגוריה.

               2013-07-27 23.56.33                 2013-07-27 23.50.31

זוכרים או יודעים איך פותרים את הדבר הזה?

2013-07-28 00.06.18

ואת זה?

2013-07-28 00.06.11

המשתתפים לא חייבים לסיים קטגורייה מתמטית מסוימת במשחק, כדי לעבור לשחק בקטגוריה מתמטית אחרת בו- המשחק מאפשר לעבור בין הקטגוריות השונות במשחק, בצורה ובסדר שנראים לכם. כך, אם נמאס לכם מהקטגוריה של "כפל" למשל, אתם יכולים לעבור, למשל, לקטגוריה של "חיבור" או "שברים" (בניגוד לחלקים בכל קטגוריה, שלהם יש סדר, ואי-אפשר לעבור לחלק אחר בלי לסיים את החלק הקודם לו, לקטגוריות במשחק אין סדר, ואפשר "לקפוץ" בין הקטגוריות השונות ללא הגבלה).  הניקוד במשחק ניתן על הזמן שלקח לכם לפתור כל חלק (ככל שפתרתם חלק כלשהו בזמן כמה שיותר קצר, כך אתם מקבלים עליו יותר ניקוד), והוא מצטבר מחלק לחלק. המשחק מחלק גם "כוכבים" ביחס הפוך למספר הטעויות: 3 כוכבים על 0 טעויות, 2 כוכבים על טעות אחת וכוכב אחד על 2 טעויות (ש-3 טעויות לא נותנות כוכבים, ומאלצות להתחיל את החלק מחדש). אם בחלק מסוים צברתם רק 2 כוכבים או כוכב אחד, אתם יכולים לחזור עליו מחדש כדי להשיג בו 3 כוכבים. כמו כן, אתם יכולים לחזור מחדש על חלק מסוים, גם כדי לנסות לפתור אותו בזמן יותר קצר, מהזמן שלקח לכם לפתור אותו בפעם הקודמת, ובכך לשפר את הניקוד שלכם (ושימו לב! אין קשר בין מספר הכוכבים, לבין הזמן שלוקח לכם לפתור חלק מסוים והניקוד שמקבלים עליו- הניקוד ניתן על רק על הזמן שלקח לכם לפתור חלק מסוים, ולא על הכוכבים שצברתם בו. הכוכבים רק הם רק "בונוס", ובאים לסמן את מספר הטעויות שצברתם או לא בכל חלק).

אחרי שסיימתם לפתור את כל החלקים בכל הקטגוריות, אתם יכולים להיות מוכתרים ל"מלך/מלכת המתמטיקה" (זה תלוי, כמובן, בניקוד המצטבר שלכם).

2013-07-28 00.00.43           2013-07-28 00.01.37               2013-07-28 00.03.05           2013-07-28 01.17.44

כן, אני יודעת שהוראות המשחק נראות די מסובכות, ולחלק גדול מכם אין כוח להתעסק עכשיו במתמטיקה. אבל ברגע שתורידו את המשחק ותתחילו לשחק בו, אתם תראו שהוא בכלל לא כ"כ מסובך, ואפילו אלה ששונאים מתמטיקה (שזה כמעט כולנו) ישמחו לשחק בו, לפתור שאלות מתמטיות ולהיזכר בדברים ששכחו אותם, מיד אחרי הבגרות במתמטיקה.

להורדה ל-iOS. למשחק ישנה גם גירסה חינמית, שכולל רק 3 קטגוריות מתמטיות.

בפוסט הבא, אמליץ לכם על משחק כיפי נוסף.

אז שיהיה לכם בהצלחה במשחק. צ'או בינתיים :-).

3 המלצות על משחקים לאייפון, שהם גם מהנים, וגם מחכימים- חלק א.

קודם כל, אפתח בוידוי: אין לי על האייפון את Candy Crush, המשחק ששיגע את העולם וכמעט את כל חבריי בפייסבוק. למה? 2 סיבות לכך: 1. סיבה ראשונה, לא בא לי כל הזמן ללכת עם העדר- לפעמים בא לי "ללכת נגד הזרם", ולא להצטרף לחגיגה, כמו שאומרים. ב-2 הפעמים הקודמות, שהלכתי עם העדר בהורדת משחקים לאייפון, זה נגמר בהסרה, ואף בבלוק (את ה-Draw Something, ממש לא אהבתי. ואילו את ה-Song Pop, דווקא אהבתי, אבל באיזשהו שלב, ממש התמכרתי לזה והרגשתי שזה מבזבז לי זמן יקר). 2. סיבה שניה, בתקופה האחרונה, אני מחפשת משחקים שהם לא רק כיפיים, אלא גם מחכימים. כאלה שמאפשרים חשיבה, מאפשרים ללמוד דברים חדשים וגם להיזכר בדברים ישנים. משחקים שהם 100% כיף טהור, לפעמים מבזבזים לי הזמן (ועל כן, על האייפון שלי, אני מסתפקת רק במשחק אחד שהוא 100% כיף טהור- DiamondDash).

3 משחקים כאלו- מצד אחד כיפיים ומהנים, ומצד שני, מחכימים, מאפשרים חשיבה ומאפשרים ללמוד דברים חדשים ולהיזכר בדברים ישנים, ממלאים את הזמן שלי בחודשים האחרונים. על 3 המשחקים האלה, אני אמליץ, כל אחד בפוסט נפרד.

המשחק הראשון שאמליץ עליו, הוא ישראלי, חינמי, הושק, וגירסה חדשה ומשודרגת שלו, הושקה באפסטור כבר לפני 4 חודשים (ולכן, יכול להיות שרובכם כבר התוודעתם אליו), ונקרא "ספיד טריוויה". מטרת המשחק היא לענות על שאלות טריוויה בנושאים שונים בזמן מוגבל מראש. המשחק מחולק ל-8 שלבים (שמאופיינים בדרגת קושי שונה של שאלות) ושבכל שלב יש 10 שאלות, ולכל שאלה יש 4 תשובות אפשריות שרק אחת מהן נכונה. טעיתם ב-3 שאלות בשלב מסוים או שהזמן נגמר ולא הספקתם לענות על כל השאלות בשלב מסוים – סיימתם את המשחק. הזמן נגמר והספקתם לענות על כל השאלות בשלב מסוים וגם צברתם רק 0-2 טעויות- עברתם לשלב הבא, שהוא יותר קשה. הניקוד במשחק ניתן לפי מספר השאלות שעניתם עליהן נכונה+הזמן שנדרש לכם לענות עליהן (ככל שעניתם עליהן בזמן כמה שיותר קצר, כך אתם מקבלים יותר ניקוד. במשחק זה נקרא "בונוס זמן"), והוא נצבר משלב לשלב (שאת הניקוד שצברתם בסיום המשחק, ניתן לרשום ולשמור כשיא ולהיכנס דרכו לטבלת השיאנים). דרך ההגדרות של המשחק, ניתן לבחור בין 3 פרקי זמן למענה על שאלות בשלב מסוים (בין 60, 90 ו-120 שניות, שפרק הזמן של 60 שניות, מעניק את בונוס הזמן הגבוה ביותר) ואף לבטל את הגבלת הזמן במשחק (במקרה כזה, לא תקבלו בונוס זמן, והניקוד יחושב רק לפי מספר השאלות שעניתם עליהן נכונה). המשחק גם מאפשר למשתתפים, לחבר ולהוסיף שאלות משל עצמם.

2013-07-21 12.44.52          2013-07-21 12.45.12          2013-07-21 12.45.26          2013-07-22 11.09.19

להורדה ל-iOS.  וזה קישור לגרסה הלועזית (הגם כן חינמית) של המשחק (שפותחה ע"י אותו מפתח והושקה כמה ימים בלבד אחרי השקת הגרסה הישראלית הגרסה החדשה והמשודרגת של המשחק בגרסתו הישראלית).

ב-2 הפוסטים הבאים, אמליץ על 2 משחקים נוספים.

אז שיהיה לכם בהצלחה במשחק! צ'או בינתיים :-).

שלום לכם!

זוכרים שכמעט לפני 4 חודשים… במחשבה שניה איך תזכרו? הרי לא פרסמתי את זה באף מקום… טוב, אז לפני כמעט 4 חודשים, החלטתי לפתוח ולנסות לתפעל בלוג. כתבתי פוסט ראשון די קצר ואז… חוץ מבחירת עיצוב ושיפצורים לבלוג, לא פרסמתי יותר פוסטים (פשוט לא יצא לי…). אבל זהו! החלטתי שלא עוד! מעתה, אתחיל לפרסם פוסטים, גם ארוכים וגם קצרים, על כל נושא שמעניין אותי. לא יודעת עדיין באיזו תדירות יתפרסמו פוסטים חדשים. אבל הם יתפרסמו ואני מקווה מאוד שתקראו אותם ואף תגיבו עליהם :-).

צ'או בינתיים!

נ.ב. ובקשר לשם שנבחר לבלוג ("הבלוג של באגס"): היתה תקופה שבה היה לי קראש מטורף על גזרים. קרוב משפחה ראה אותי אוכלת גזר (או 2 גזרים- כבר לא זוכרת בדיוק) וקרא לי "באגס באני". מאז, הכינוי הזה נדבק בי. על כן, החלטתי להשתמש בו בבלוג שלי.

 

 

 

 

 

 

פתחתי בלוג.

פתחתי בלוג. אני לא יודעת בינתיים מה יהיה בו. לא יודעת בינתיים באלו נושאים הוא יתמקד. לא יודעת בינתיים באיזו תדירות אני אכתוב בו. לא יודעת בינתיים באיזו צורה או פורמט הוא יעוצב, או אפילו מה יהיה שמו. אני עוד צריכה לחשוב על כל הדברים האלה- הרי רק היום פתחתי את הבלוג הזה. אחרי שהרבה זמן התלבטתי אם לפתוח בלוג או לא. וגם אחרי שפתחתי אותו, אני עדיין מתלבטת אם לפתוח או לא…

בינתיים, תרשו לי להציג את עצמי בקצרצרה: אני שרית. מאירי. בת 36 (אבל לא נראית יותר מ-24). מתגוררת בעיר הציורית השרונית, הרצליה. באמתחתי תואר ראשון בתקשורת מהאוניברסיטה הפתוחה. מתה על האינטרנט. ועל האייפון שלי. שוחה בתוך פורומים, רשתות חברתיות ואפליקציות. אוהדת שלושת רבעי שרופה של מכבי חיפה וברצלונה. בעלת קראש מטורף על "מד מן" ודרמות טלוויזיה קוריאניות (!). מכורה למכון-כושר ולחטיפי בריאות. מחפשת נואשות עבודה (משהו בתחום האינטרנט/התוכן/המדיה החברתית), ובינתיים עובדת קצת במשרד ייעוץ המס של אבא שלי היקר. בזמני הפנוי, מנהלת בהתנדבות, את פורום טלנובלות ודרמות אסייתיות באתר הקהילות אג'נדה (ביחד עם עוד 4 מנהלים מדהימים). בהמשך, מבטיחה לספר עוד דברים עליי. עד אז, נשתמע.

צ'או!

2012-06-29 12.29.13*הערה: התמונה היא להמחשה בלבד. למרות שבפועל היא לא ממחישה דבר :-).